יום שני, 2 בספטמבר 2013

לך

היום גיליתי על מישהי שהיא אישה מוכה.

אני לא באמת מכירה אותה,
אבל היא זרקה פעם משהו על בעיות בזוגיות,
והיה לה את המבט הזה בעיניים,
ששמור לאלו שהמקום ה"בטוח" שלהם הוא הכי מסוכן.
וכשראיתי אותה בפעם הראשונה היא מיד עוררה את האמפתיה שלי.
והתרשמתי מזה שהיא אמא כזו רגישה וחמה.
ובחיי, שהרגשתי איזשהו חיבור אליה,
שלא ידעתי להסביר.
והיום פתאום גיליתי שהיא גם.
ומאז היא לא יוצאת לי מהראש.
אני רוצה ללכת אליה,
לחבק אותה. לבכות איתה.
להגיד לה את לא לבד.
אני רוצה להגיד לה יש חיים בחוץ.
זה קשה,
וכמה שאנחנו פוחדות על הילדים..
אבל לילדים טוב,
באמת טוב להם.
הם רגועים, מחייכים, מחבקים הרבה יותר.
יהיה לך את הכוח, להכיל אותם, להיות חזקה כמו שאת אמורה להיות בשבילם.
אני רוצה להגיד לה לא מגיע לך.
את כזו אישה טובה. ישר רואים עליך.

ואני יודעת שכל המילים האלו רק יבלבלו אותה.
שאם הם בתקופה טובה היא מאמינה בכל ליבה שהכל מאחוריה.
שהיא אולי אפילו תכעס,
שמתעסקים לה בחלום שלה.
שהיא בעצמה תרחיק.

מבחוץ הכל נראה אחרת.
כשעושים את הצעד הזה,
כשמספרים. למשפחה, לחברים, לזרים גמורים.
הכל פתאום נראה אחרת.

אני מתפללת בשבילך שיהיה לך את הכח להגן על הילד שלך.
על עצמך.
צאי מזה.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה