יום שלישי, 3 בדצמבר 2013

גרושה

בתכנית שלי הכותרת של הפוסט הזה הייתה אמורה להיות "פוסט חגיגי ואחרון".
אני גרושה.
אני שמחה עם זה.

בהתחלה הופתעתי מזה שלא רצתי לכתוב את הפוסט האחרון מיד אחרי הגירושים.
אחרי קצת מחשבה, אני דווקא אוהבת את זה.
אני כבר מרשה לעצמי לקחת את הזמן, לא ממהרת להכריז שסגרתי.
כי אני יודעת שאני כבר בחוץ, שלשם אני לא חוזרת.
אז כבר אין לאן לרוץ, מותר להאט את הקצב. מותר אפילו להרהר בדברים שכן חסרים לי.
ובקושי, בקושי של להיות לבד, של להיות גרושה, של להיות אמא לילדים שאבא שלהם לא בבית.
ועם כל זה,
מסתכלת אחורה על התהליך שעברתי, ואני מרוצה.
זה לא היה ארוך. אני מרשה לעצמי לומר שזה בגלל שנשארתי ממוקדת, בגלל שהשלמתי עם הבחירה שלי, וגם בגלל שידעתי לקבל את רגעי החולשה שבדרך כרגעים. שיעברו.
אני יודעת לזהות הרבה נקודות בדרך, שיכולתי להתגלגל מהם אחרת, אם למקום של לנסות שוב, ואם לשקוע בדיכאון, במחשבות הרסניות, בחוסר תקווה.

ביקרה אצלי היום אישה אמיצה.
שיצאה למסע שלה.
אני נזכרת בעצמי לפני כמה חודשים.
אפשר.
אפשר לחיות אחרת.


4 תגובות:

  1. אני 5 שנים מנסה לעזוב את העיגול כי אני לא ממוקדת, כי אני לא מסוגלת לזרוק את התקוה הנוראית והלא בריאה. אני לא סומכת על עצמי לעשות את הדכר הנכון עוד.

    השבמחק
  2. הי, אני כל כך מבינה אותך, מבלבל וקשה לדעת מה נכון לעשות... אני ממש ממליצה לך לפנות לאחד המרכזים המתמחים בטיפול במצבים כאלו, לא תמיד המשמעות היא שחייבים לפרק ולעזוב, ולפעמים צריך לפרק אבל הדרך לשם עוד ארוכה וצריך להבשיל ולהתחזק קודם לכן... תרשי לעצמך לגלות מה נכון בשבילך, בקשי עזרה. תוכלי להסתכל על הקשר שלך מחוץ למעגל, תוכלי לחשוב יחד עם עוד מישהו שמבין מה את חווה על האפשרויות שלך. אל תמהרי להחליט, אבל תדאגי לקבל עזרה קבועה מאדם מקצועי, זו הדרך היחידה לצאת מתחושת המלכוד, מהבלבול שזורק אותך שוב ושוב פנימה והחוצה.
    לי טוב עכשיו, המסע שלי התחיל במייל אחד למרכז אקראי שהכרתי את שמו, ואחריו שיחה למספר טלפון שקיבלתי מהם. היה קשה כל כך לחייג את המספר. אני זוכרת את הקול המהוסס שלי, אני זוכרת את הנימה המתנצלת בה סיפרתי למה אני מתקשרת, לא יודעת אם אני "מתאימה" בכלל. התגובה החמה וההחלטית בצידו השני של הקו שקבעה שאני "בהחלט מתאימה" ניפצה לי אשלייה מתמשכת שהייתי כלואה בה. הגעתי. בן הזוג שלי דאז לא הסכים לקבל עזרה, אז המשכתי לבד.
    תתקשרי. תגידי את המילים האלו פעם אחת בקול.

    השבמחק
  3. תודה על תגובתך ועל החום של תגובתך. במשך השנים אני הייתי הטיפול, וגם הלך ל'וויצו פעם.
    ההוא גם בטיפול אבל כנראה זה עזר רק קצת. הוא יודע שהוא מתנעג באלימות אבל גם יודע ששומ דבר לא מונע אותו מלעשות ככה. הוא יודע שבמקרה שלו המשטרה לא תעשה כלום אם אני מדווחת אליהם עליו, כי אחרי הכל ואפילו אחרי שבפחד ורעדה גדול הראיתי להם את הפציעות שלי, הוא מתהלך חופשי בפומפי. אני לא יודעת. את אומרת דברים נכונים, אני מודה בזה. אבל אני לא רואה את עצמי ככה, במקום בטוח. כנראה זה לא המציאות של החיים שלי.

    השבמחק
  4. היי
    זו אני, זו שיצאה למסע שלה
    איבדתי את המספר שלך
    אנימחפשת דרך למצוא אותך ללא הצלחה
    מקווה שאצליח מכאן

    השבמחק