קראתי היום הרבה תגובות לסיפור שלי.
אני רוצה להגיד לכם תודה,
תודה על התמיכה והאמפתיה,
ומעל הכל, תודה על החד משמעיות.
אני מרשה לעצמי לפרסם קטע מאחת התגובות:
"תראי המעגל הזה, התקיעות של הנשים המוכות, פיזית, נפשית או כלכלית, לא נוצר רק כי הן חוששות, או כי הן מאד אוהבות ומאמינות שזה יפסק או שזה מגיע להן, זה קורה כי הצד השני מצליח לבודד אותן, מצליח להראות לסביבה הקרובה ביותר (הורים ואחים וחברים שלה!!) כמה הוא מקסים ובסדר וטוב ואוהב ומצליחה להקטין אותה."
למזלי, הנאמנות של המשפחה והחברים שלי, וההיכרות שלהם איתי, כל כך עמוקה, שיש לי תמיכה גורפת.
שלכולם ברור שלא משנה כמה הוא יהיה "מודאג" מ"מצב הניקיון בבית", (זה הבסיס שלו לטענה שאין ספק שהוא צריך לקבל את המשמורת על הילדים) אני אמא טובה, משקיעה, מתחזקת, וכן - גם נקייה ומסודרת.
אבל התגובה הזו בכל זאת העבירה בי צמרמורת.
כי בכל מקום שבו הוא יודע שיש לו פתח להצליח - להפוך אותי למפלצת, להיות המקסים והבסדר והמסכן אפילו - הוא מנצל אותו עד הסוף.
מול הרב שלו. מול המשפחה שלו. מול אחותו, שכתבתי עליה כאן.
ואת מוצאת את עצמך מישהי אחרת.
אישה מורדת. אישה בוגדת. חולת נפש. ובראש ובראשונה - שקרנית.
אישה שאי אפשר לסמוך עליה.
אישה שיש מצב שהיא תגיש תלונה שקרית, ותשרוט את עצמה (!) כדי לטעון עליו שהוא מכה.
אז כמובן שיש צורך דחוף ובהול לברר מול שוטר, כשהבת שלי איתו ושומעת, מה אפשר לעשות בכזה מצב.
ואז יגידו לך במשפחה שלו בשיא הביטחון "הוא לא הרביץ, נו"
ואני שואלת -מאיפה אתם יודעים?? מאיפה הביטחון הזה?! מה, כי הוא אמר??
מישהו מכם טרח לשמוע אותי, לשאול אותי?
מישהו מכם טרח להניח שאני לא בוגדת, שאני באמת ובתמים אישה שנמצאת במצוקה,
שמחפשת כוחות כדי לצאת מזה?
הרב שלו... הרי אמרתי לו כבר אז - אני פוחדת ממנו! לא עשית אחד ועוד אחד? לא נפל לך איזה אסימון?
ואחותו... שזה מדהים כמה שזה עדיין כואב לי.
כן, יש לי את המעגלים שלי.
אבל היכולת הזו שלו, לעוות את המציאות בצורה כזו,
היא תזכורת כואבת למה שיכול היה לקרות לי, אם לא הייתי מוקפת במשפחה תומכת וחברים מדהימים.
וכן, גם זה מפחיד.
הרבה כוח יש ליכולת הזו לעוות את המציאות.
זו מלאכה מורכבת ומתוחכמת, בה כל מילה שאמרת יכולה לשמש נגדך.
בה כל מילה שהוא אומר מחושבת היטב, ויש בה סאבטקסט שרק את תביני,
ואף אחד אחר לא ישמע.
ככה אפשר למשל לאיים בלי לאיים:
"הציעו לי שיפרסמו עליך בכל הרבנויות שאת אישה בוגדת כדי שלא תוכלי להתחתן שוב וככה להרוס לך את החיים,
אבל אני אמרתי שאני לא רוצה מלחמה, אז נלך לגירושין בגישור".
איזה איש מדהים.
ועוד תגובה אני רוצה לפרסם כאן:
"הרבה מעבר לאלימות פיזית, היא עוברת התעללות נפשית קשה ומזעזעת"
כמה שאני מודעת, כמה שאני כבר בדרך החוצה ויודעת ומבינה שאין אפשרות לטפל בזה, ושזה הכי טוב לילדים שלי (גם זה הופיע באחת התגובות - רק המחשבה שיש מצב שהגדולה תהיה אישה מוכה, שהקטן יתייחס ככה לאשתו... דוחפת מהר מהר החוצה מכאן).
עם כל הדרך הארוכה שעשיתי עדיין מפתיע אותי לראות תגובה כזו. התעללות נפשית קשה.
לא כתבתי שום דבר לא נכון, לא הגזמתי, השתדלתי להישאר הכי אובייקטיבית עד כמה שאפשר.
וזו התגובה.
אז זה באמת זה.
זו באמת התעללות קשה.
כמה פעמים עוד אצטרך להגיד לעצמי את זה עד שאפנים את זה?
עד שאבין שגם אם השכנה למטה חושבת שהוא אדם נהדר ממשפחה טובה שרק מעד,
זה פשוט לא. זה פשוט לא נכון.
אז תודה, לכולכם. על התגובות, ועל הכוח להמשיך לזכור מי אני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה